פסק-דין בתיק ת"ק 27814-12-10

מדובר בתביעה על סך של 8,428 ש"ח, לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעים, אשר התנגש עם רכב הנתבעת 1. הצדדים מסכימים כי רכב התובע התנגש ברכב הנתבעת 1, בעת שרכב הנתבעת 1 נכנס לחניה, בנסיעה לאחור, וכאשר בשלב זה, לפי טענת התובעים, פגע החלק הקדמי השמאלי של רכב הנתבעת 1 בחלק האחורי של הדלת האחורית הימנית של רכב התובעים, ואף תלש את הפגוש האחורי של רכבם.

מעבר לכך, קיימת מחלוקת עיקרית בין הצדדים, במובן זה שהתובעים טוענים כי הם היו ממוקמים בנתיב נסיעה נפרד, שהינו מגביל לנתיב הנסיעה שבו עמד רכב הנתבעת 1, וכאשר הם ביקשו לפנות שמאלה מנתיב זה, ואילו רכב הנתבעת 1 שעמד בנתיב שליד, ובעת שנסע אחורנית כדי להיכנס למקום חניה, פלש בחלקו לנתיב הנסיעה של רכב התובעים, וכך ארעה התאונה. מנגד, הנתבעת 1 מתארת מצב דברים שונה לחלוטין, שלפיו רכב התובעים הגיע במהירות גדולה ופגע ברכב שלה, כאשר הוא לא נמצא כל כולו בנתיב המגביל שליד, אלא כאשר הוא למעשה נמצא בחלקו בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעת 1.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שהתחשבתי בשאר הראיות שלפניי, הגעתי למסקנה, כי גירסת הנתבעת 1 יותר מסתברת מאשר גירסת התובע. למסקנה זו הגעתי בעיקר על בסיס התרשים שהכין התובע בעצמו, ועל סמך הודעתו לפניי, כי ההתנגשות ארעה כאשר רכב הנתבעת 1 היה במצב אלכסוני, וכאשר כבר היה במהלך של כניסה לתוך החניה. על פי התרשים שהציג התובע בעצמו עולה כי במקום שבו ארעה התאונה בצד ימין של שולי הנתיב הימני, עומדות מכוניות שחונות ולצד מכוניות אלה קיים הנתיב שבו נסעה הנתבעת 1, ובנוסף קיים את הנתיב שבו נסע רכב התובע. בנסיבות אלו, וכאשר קיימים שני נתיבים כאמור, נפרדים ומלאים, ובנוסף שורה של מכוניות שחונות מצד ימין, ועל פי גרסת התובעת שהנתבעת 1 היתה כבר במהלך של כניסה לתוך החניה, נראה שלא יתכן ובוודאי שאין זה סביר כי בנסיבות אלה הרכב שלה יפלוש לנתיב הנגדי, שלפי גירסת התובע שם היה מצוי רכבו. לעניות דעתי, התאונה יכלה להתרחש בנסיבות אלה אך ורק כאשר רכב התובע נמצא בחלקו בתוך נתיב הנסיעה של הנתבעת 1, מה שגם מעלה ספקות לגבי גירסתו של הנתבע, לא רק לגבי מיקום הרכב שלו, אלא גם לגבי השאלה האם אכן כיוון הנסיעה שלו היה לפנייה שמאלה לרח' ז'בוטינסקי, או שמא הוא התכוון להמשך בנסיעה לרח' ויצמן. מכל מקום, גם אם הכוונה היתה לפנות לרח' ז'בוטינסקי, אין מנוס מן המסקנה שרכב התובע נסע בחלקו בתוך נתיב הנסיעה של הנתבעת 1.

על רקע עובדות אלו, יש לראות בתובע כמי שאחראי בצורה מירבית לתאונה, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא העיד בפניי, שהוא הבחין בקיומו של רכב הנתבעת 1 עוד לפני ההתנגשות.

בכל הנוגע לשאלת הרשלנות התורמת של הנתבעת 1, הגעתי למסקנה על בסיס נסיבות התאונה, כי לא ניתן לקבוע רשלנות תורמת כלשהי שלה, כאשר היא למעשה היתה כבר במהלך של כניסה לחניה, ולא פלשה לנתיב הנגדי.

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית התביעה במקרה זה וכך אני מורה. בנסיבות העניין, אין מנוס גם מלחייב את התובעים לשלם לנתבעות ביחד ולחוד את הוצאות המשפט, בסך של 500 ש"ח, נאשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לצדדים עומדת הזכות לבקש לערער על פסק הדין תוך 15 ימים מהיום, בפני ביהמ"ש המחוזי.

<#5#>

ניתן והודע היום כ"ה תמוז תשע"א, 27/07/2011 במעמד הנוכחים . 

הוקלד על ידי: לילך פישר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: